בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ראובן

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב בגין שירותי תקשורת שסיפקה למבקש.

עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, המועד האחרון להגשת התנגדות היה ביום 24.2.13. ביום 2.10.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה טוען המבקש, כי לא קיבל את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל וכי נודע לו על ההליך המתנהל נגדו כאשר הוטל עיקול משכורתו.

כן טוען המבקש כי ניסה להגיע להסדר עם המשיבה באשר לפרעון החוב, אך זה לא צלח הואיל והמשיבה כללה בחוב את החיוב בגין חודש ינואר 2012, אשר שולם על ידי המבקש. נוכח סירוב המשיבה לפהפחית את החיוב בגין חודש ינואר 2012, תפח החוב.

המבקש הגיש ביום 9.5.13 בקשה בטענת פרעתי וביום 18.8.13 קיבל לידיו את פירוט החוב, ממנו עולה כי אמנם המשיבה לא כללה בתביעה את החיוב עבור חודש ינואר 2012, אך כללה חיוב בגין נתב אלחוטי (ראוטר) בסכום של 330 ₪. לטענת המבקש, משך כל התקופה ניסה להחזיר את הנתב למשיבה, אך היא סירבה לקבל אותו. המבקש טוען כי הוא מוכן להשיב את הנתב למשיבה ויש להפחית את הסכום בסך של 330 ₪ מסכום החוב.

עוד טוען המבקש, כי הוא מוכן להסדיר את החוב המקורי בסכום של 685 ₪ בתשלומים חודשיים וכי אין מקום לחייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט שכן החוב לא הוסדר נוכח סירוב המשיבה לפרט ממה נובע החוב וכי רק ביום 18.8.13 הומצא לו פירוט החוב.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי כבר ביום 9.5.13 הגיש המבקש בקשה בטענת פרעתי ומכאן שבמועד זה ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל ועל כן הבקשה הוגשה באיחור.

אשר להתנגדות, טוענת המשיבה כי לא ניתן להשיב את הנתב האלחוטי ועל כן אין מקום להפחית מסכום החוב סך של 330 ₪. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין תהא המשיבה מוכנה לזכות את המבקש בסכום זה כנגד השבת הנתב. יתר מרכיבי התביעה אינם מוכחשים על ידי המבקש.

דיון

אין ספק כי התנגדות הוגשה באיחור, שכן המבקש מודה כי כבר ביום 9.5.13 הגיש בקשה בטענת פרעתי בתיק ההוצאה לפועל ומכאן שבמועד זה ידע על קיומו של התביעה והגיש את ההתנגדות בחלוף 4 חודשים.

האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת התנגדות? המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה, המבקש לא הגיש את ההתנגדות במועד נוכח העובדה שרק ביום 18.8.13 קיבל לטענתו פירוט של החוב. הגם שאין מדובר בנסיבות שאינן בשליטתו של בעל הדין, הרי שאין מקום לומר שהתנהגותו של המבקש גובלת בזלזול ומדובר במחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקש טוען כי אין מקום לחייבו בתשלום עבור הנתב , שכן ביקש להשיבו למשיבה אך זו סירבה והוא מוכן להשיבו גם יום. כן טוען המבקש כנגד חיובו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד, שכן לטענתו החוב לא שולם נוכח סירוב המשיבה לפרט ממנה נובע החוב. טענות אלה עשויות להקנות למבקש הגנה לכאורה בפני התביעה. יחד עם זאת, משהמבקש מודה בחוב בסך של 686 ₪, הרי יש להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת סכום זה בקופת בית המשפט.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, ובכלל זה הטעם לאיחור וכן משך האיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שיש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 500 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי וכן בהפקדת סך של 686 ₪ בגין החוב. על המבקש להפקיד את הסכומים הנ"ל בקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, יעוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן: